פסק-דין בתיק עת"א 52259-10-12

1.         המשיבה 2 (להלן: " המשיבה"), מרצה שנתיים מאסר בגין עבירות רכוש, סמים והפרת הוראה חוקית, וביום 24.10.12 החליטה המשיבה 1 (להלן: " הוועדה"), בדעת רוב של חברי הוועדה, על שחרורה המוקדם בתנאים הקבועים בסיפא ההחלטה, לרבות מעצר בית בשעות הלילה, עמידה בתנאי התוכנית הטיפולית של ד"ר שני ועבודה במקום עבודה שהוצג לוועדה.

החלטה זו היא נושא העתירה שבפנינו.

2.         העותר טוען בכתב העתירה ובטיעוני בא כוחו בפנינו כי הוועדה התעלמה מכך שמדובר באסירה רצידיביסטית, שהתנהגותה במאסר איננה תקינה ושחרורה מהווה סיכון לשלום הציבור.

לטענת העותר, המשיבה המשיכה להשתמש בסמים גם בתקופת המאסר, כפי שעולה מהמידעים החסויים שהוצגו בפני הוועדה ואשר הוצגו גם בפנינו ומתוצאות שתי בדיקות שתן שנערכו למשיבה ונמצאו בהן שרידי סם.

העותר טוען כי נסיבות ביצוע העבירות נושא מאסרה של המשיבה ועברה הפלילי מלמד על מסוכנותה, שכן היא מרצה את עונש המאסר בגין 21 תיקים פליליים בעבירות רכוש וסמים, כאשר עבירות הרכוש מבוצעות על ידה למימון שימוש בסמים.

לטענתו, לא ניתן לתת אמון במשיבה שכן היא הציגה בפני הוועדה מצג שווא לפיו היא לא משתמשת בסמים ובעברה מספר עבירות של הפרת הוראה חוקית שמלמדות על כך שהיא הפרה את האמון שנתנו בה בתי המשפט.

            כן שגתה הוועדה בכך שלא נתנה משקל ראוי לסירוב המשיבה לבנות תוכנית מטעם רש"א, דבר שיש בו כדי להצביע על רצון להשיג רווח משני של שחרור מוקדם על ידי תוכנית טיפולית פרטית ולא מתוך רצון כן לטיפול.

3.         ב"כ המשיבה מתנגד לביטול החלטת הוועדה נושא העתירה וטוען שמדובר בהחלטה לגיטימית וסבירה שאיננה מצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית, מה גם שהיא ניתנה בדעת רוב של שני גורמי הטיפול בוועדה שבחנו את תיקה המינהלי של המשיבה והחליטו לשחרר אותה על תנאי.

לטענתו, אין בעובדה שהמשיבה לא הסכימה ללכת להוסטל, על פי תוכנית רש"א, כדי למנוע את שחרורה המוקדם, שכן הוועדה בישיבתה ביום 24.7.12 היא שהפנתה את המשיבה לתוכנית גשר בכלא כדי לבנות לה לאחר מכן תוכנית שיקומית שלא תכלול הוסטל אלא מרכז יום ולצורך כך נדחה הדיון בשלושה חודשים.

באשר לבדיקות השתן שנמצאו "מלוכלכות" טוען ב"כ המשיבה שמדובר בתוצאה של שימוש בתחליף סם שבו השתמשה המשיבה עובר לבדיקות השתן.

באשר לסירוב המשיבה לתת בדיקות שתן, טוען בא כוחה כי היא הוחזקה בהמתנה וכאשר היתה מוכנה לתת בדיקת שתן נאמר לה שחלף זמן ולכן לא מקבלים ממנה.

ב"כ המשיבה טוען כי המידעים עליהם מסתמך העותר אינם נכונים והראיה לכך שלא נמנעו ממנה ביקורים, לרבות עם אסיר משוחרר.

לטענתו, סירובה של המשיבה ללכת להוסטל הוא סירוב מוצדק שכן המסגרת לא מתאימה לה, כפי שאיננה מתאימה גם לאנשים אחרים.

4.         עיון בהחלטה נושא העתירה מעלה כי חברי הוועדה, המכונים בהחלטה "הגורמים המקצועיים", מצאו כי המשיבה ראויה לשחרור והתוכנית המוצעת על ידי ד"ר שני יש בה כדי לאיין את מסוכנותה בתקופת הרישיון.

לדעתם, יש ממש בקשיים שהמשיבה מביעה להשתלב בהוסטל סגור ועדיף לקבל את תוכנית השיקום של ד"ר שני על הוסטל סגור, שבו היא צפויה להיכשל לאור אישיותה. אין בעובדה שהמשיבה לא שולבה בתוכנית גשר במסגרת שב"ס כדי לעמוד לה לרועץ שכן היא עשתה תהליך שיקומי נראה לעין על ידי השתתפות בקבוצות ושיתוף פעולה עם הגורמים המטפלים.

דעת הרוב סברה כי ניתן להפיג את סיכון המשיבה לציבור על ידי מעצר לילה ועל ידי בדיקות של שימוש בסם, שכן הגורמים המטפלים התרשמו שהמוטיבציה שלה להיגמל ולהשתקם כנה.

5.         יו"ר הוועדה, בדעת מיעוט, סבר כי המשיבה לא הוכיחה שהיא ראויה לשחרור ושלא תסכן את שלום הציבור בתקופת הרישיון, וזאת בהסתמך על המידעים שמלמדים על היותה אסירה אלימה, לא ממושמעת ומעורבת בתחום הסמים, ועל דו"חות המשמעת שכוללים סירוב לתת בדיקות שתן ולקיים הוראות סוהרים.

לדעת יו"ר הוועדה אין להתעלם מדו"חות גורמי הטיפול בשב"ס לפיהם המשיבה היא בעלת נורמות עברייניות בולטות שהצליחה אמנם לעשות דרך שיקומית במאסר הנוכחי, אך רק באופן רישומי, והיא זקוקה למסגרת שתעניק לה גבולות חיצוניים, דהיינו, הוסטל סגור.